(לא) פוסט על איך מיינדפולנס זה כמו להיות חתול

זה מה שקרה כשהלכתי להכין לי קפה לפני הקריאה, וכשחזרתי ראיתי שאצטרך לשנות את התכניות.

על הדרך יצא מזה פוסט המלצה, וגם קצת על המסע האישי שלי עם מיינדפולנס.

כל כמה זמן אני חוזרת לספרי המיינדפולנס שלי כי אני מוצאת שזה מחדד ומזכיר לי דברים חשובים, וגם פוגש אותם מאיפה שאני היום. זה כמו לחזור למשהו שוב ושוב, אבל מזווית אחרת בספירלה. בכל פעם זה קצת שונה ומאוד מלמד. הספר בתמונה, מאת אסף פדרמן, הוא גם מקור ידע נהדר למיינדפולנס ואיך הוא משנה אותנו ברמות העמוקות ביותר (ספויילר- עד לרמה המוחית), וגם נותן הדרכה צעד צעד לקורס מיינדפולנס בן שמונה שיעורים שאפשר להתנסות בו בבית עם כל הכלים. זו דרך נפלאה לקבל טעימה התנסותית ולבדוק את המים.

ובעצם, ככה הדרך שלי עם מיינדפולנס התחילה. זה לא היה עם הספר הזה אלא אחר, מאת ג'ון קבט-זין (Jon Kabat-Zin), מי שהטמיע את המיינדפולנס כשיטת טיפול ודרך להפחתת סטרט במערב. מצאתי את הספר שלו בעל השם המסקרן, Full Catastrophe Living, על מדף הספרים של גיסתי והוא היה נראה לי מעניין. לקחתי אותו בהשאלה ומשם החיים שלי השתנו (ולמעשה מעולם לא החזרתי אותו, סליחה יעלוש )

באותה תקופה הייתי אחרי שנים של כאב כרוני שאף רופא שפגשתי לא ידע לאבחן, והייתי במצב קשה פיזית ונפשית. רק כמה חודשים לפני כן אובחנתי על ידי רופאה מומחית למחלה שאינה מוכרת מספיק לרפואה, כך שסוף סוף הייתה לי תשובה. כשקראתי את הספר של קבט-זין הרגשתי שהוא כותב אליי ועליי, וממש מתאר אחד לאחד את כל הסבל והכאב שיצא לי לחוות עם הגוף והנפש. והרגשתי, או יותר נכון ידעתי, שבמה שהוא כותב על מיינדפולנס יש פוטנציאל לשינוי ענק עבורי. ובאמת היה.

הדרך שלי לימדה אותי כמה אפשר להקל על הסבל הנפשי שכאב מייצר, ולשנות את המעגל הקשה של כאב שגורם לסבל שגורם לעוד כאב ועוד סבל. לא הייתי מעזה להגיד שזו דרך שמובטחת לכל אחת ואחד, אבל באמונה שלמה הייתי מציעה לנסות. מה יש להפסיד?