מה מסתתר מאחורי דלת מספר 2

מיינדפולנס הוא לא פתרון לחיים ללא כאב, אבל הוא מספק דרך ליציבות והתמודדות בריאה איתו.

האם מיינדפולנס הוא הדרך לחיים נטולי כאב, הפרס הגדול מאחורי דלת מספר 2?

בכלל לא.

אבל בהתמודדות עם כאב מתמשך, אפשר לחשוב על דלת מספר 1 כעל המפגש הרגיל שלנו עם כאב. הוא לרוב כולל סטרס ומחשבות מפחידות או מדאיגות כלפי תחושה גופנית לא נעימה, כיווץ שמגביר את הכאב, והרבה רגשות מציפים. כל אלה הם הפתרון האוטומטי שלנו לאיומים: לזהות סכנה, לעורר את הגוף לפעולה, לברוח ולשרוד.

זה פתרון חכם מאוד שפותח אחרי מיליוני שנות חיים בסוואנה עם טורפים ושטפונות, אז היה מומלץ מאוד להימלט מאיומים. הבעיה היא שכאב הוא לא כמו נמר בסוואנה, והרבה פעמים הוא לא בורח כשלוקחים תרופה נגד כאבים, אלא חוזר לבקר שוב ושוב, והפתרון החכם שלנו כבר לא עובד לנו.

הנה דוגמא מוכרת למפגש עם כאב מאחורי דלת מספר 1:

זה מתחיל בדקירה חדה בגב התחתון

"איה!! אוי לא, עוד פעם הכאב הזה"

תחושת בהלה

"עד שכבר הייתה לי קצת מנוחה, למה זה חוזר כל הזמן"

"אני צריכה לעבוד עד 16:00 ואז להוציא את הילד מהגן ולהיות איתו כמה שעות, איך אני אשרוד את היום הזה?"

לחץ בחזה, דפיקות לב

"אם זה ימשיך ככה אני לא יודעת איך אוכל לתפקד"

מתחילות תחושות של לחץ בצוואר ובכתפיים

"אין לי כוחות לזה"

"אני תמיד אסבול מהכאבים האלה ולא אוכל לחיות כמו בנאדם רגיל"

תחושת ייאוש, מחנק בגרון

אנרגיות נמוכות, קושי להתרכז בעבודה

איך זה מתקדם?

שרירים כואבים מהצוואר ועד הגב, בסוף היום אני מגיעה למיטה תשושה, כאובה ובדמעות ולוקחת תרופות להורדת כאב

אז איך זה יכול להיראות אחרת?

באמצעות תשומת לב פתוחה וסקרנית למה שקורה ברגע הזה (כלומר, מיינדפולנס) אפשר לפגוש כאב עם פחות סבל נפשי. אפשר לזהות את הכאב הפיזי, את המחשבות שהוא מביא, את החרדה והתסכול שמתעוררים, ולהתבונן עליהם מלמעלה- באים והולכים או פוחתים.

אפשר להפנות את תשומת הלב לנשימה ולתחושות אחרות בגוף, לשים לב מה עוד קיים כרגע חוץ מהכאב, איך הרגשות נחווים בגוף ואיך אפשר להמשיך לנשום יחד עם כל זה.

הנה אותה סיטואציה, בדלת מספר 2:

דקירה חדה בגב התחתון

"איה!! אוי לא, עוד פעם הכאב הזה"

️התבוננות בתחושת הדקירה בגב: המיקום שלה, העוצמה, האם היא משתנה מדקה לדקה?

"עד שכבר הייתה לי קצת מנוחה, למה זה חוזר כל הזמן"

️תשומת לב לכך שעלתה מחשבה על חזרה של הכאב

️ליווי המחשבה, הרפייה ממנה, והפניית תשומת הלב לנשימה הנכנסת ויוצאת לגוף, לתחושות שהיא מעוררת, העלייה והירידה של הבטן

"אני צריכה לעבוד עד 16:00 ואז להוציא את הילד מהגן ולהיות איתו כמה שעות"

️לחץ קל בחזה

️הפניית תשומת הלב לאזור החזה, ולתחושה של האוויר הנכנס והיוצא מהריאות. מעקב אחרי קצב הנשימה הטבעי

️החזרת תשומת הלב לתחושות בגב התחתון, ואז הרחבת ההתבוננות לשאר הגוף: האם יש אזורים אחרים בהם יש תחושה לא נעימה? אולי יש גם אזורים רגועים? איך מרגיש המגע של הגב עם המשענת? כפות הרגליים עם הרצפה?

️תחושה של קרקוע ונוחות בתוך הגוף

איך מתקדם היום?

התחושה בגב התחתון מורגשת, אבל אני מצליחה ליהנות מאחרה"צ עם הבן שלי לצד הכאב, ואת סוף היום אני מבלה במיטה, עייפה אבל מרוצה ועם סדרה טובה בנטפליקס וכרית חמה לגב.

נשמע מוזר, שונה או קשה?

זה באמת קשה ושונה. סוג כזה של עבודה נפשית מצריך מאיתנו מאמץ כביר שרובנו לא מורגלים אליו: לשבת, להפנות תשומת לב עירנית, ו – זהו. לא לעשות כלום.

אבל האמת היא ש"לא לעשות כלום" זה תיאור רחוק מאוד של מה שעושים כשמתרגלים מיינדפולנס עם כאב. מה שבאמת עושים הוא לבחור בחירה מכוונת ואמיצה לפגוש את הגוף כמו שהוא, את הרגשות הקשים כמו שהם, את הדאגות, הכיווץ וכל מה שקורה כרגע- ולהסכים להכל פשוט להיות, להשתנות, לעלות ולרדת, הרבה או קצת. ולחזור כל הזמן למה שקורה במציאות של הרגע הנוכחי- הנשימה, המגע עם האוויר, הגוף והסביבה.

אז למה לעשות את זה?

מחקרים מראים שתרגול מתמשך כזה גורם בין היתר לפיתוח יציבות, שהיא תוצאה של היכולת לצפות מלמעלה בתחושות, ברגשות ובמחשבות הבאות וחולפות, ולהכיל אותן מבלי לנסות להדוף אותן או להימנע מהן.

ומהיציבות הזאת נבנית היכולת לחיות עם הכאב באופן בריא יותר: להיות פחות תגובתיים, להשתמש פחות בפתרונות לא מועילים, פחות להילכד בתוך סערת רגשות, ויותר לבחור איך לטפל בעצמנו בעדינות וחוכמה וליהנות מהחיים כפי שהם כרגע.

מזמינה אתכם לנסות!