על הרגלים נפשיים ויכולת הבחירה

לכולנו יש הרגלים.

הדבר הראשון שעושים בבוקר, התחנה שהרדיו מכוון אליה בנסיעה לעבודה, האוכל שמכינים לארוחת שישי.

הרגלים יוצרים לנו שגרה קבועה וצפויה, ותחושת בטחון מזה שהכל מתנהל כסדרו.

אנחנו לא חושבים על הפעולות הקבועות האלה בזמן הביצוע, הן נהיו אוטומטיות לגמרי- וזה יתרון גדול. אוטומט מבטא רמה גבוהה של מומחיות במשהו שחזרנו עליו אינספור פעמים, ואין צורך להפעיל הרבה מאמץ כדי לעשות אותו טוב.

אבל אנחנו מומחים גם בהרגלים מזיקים, כמובן.

וכמו כל אותן פעולות שגרתיות, יש לנו גם שגרה נפשית מורגלת. ההרגלים הנפשיים שלנו הם דפוסי המחשבה שמאפיינים אותנו, התגובות הרגשיות הקבועות, אפילו הדימוי שלי בעיני עצמי ומידת האמון שלי בעולם. כל מה שמתעורר בי במפגש עם העולם ועם עצמי, ונטוע בחוויות המוקדמות שלנו אבל גם בחזרה- כמו ערוץ של נחל שמעמיק ככל שהמים ממשיכים לזרום בו באותו הכיוון.

כמה אני שופטת את עצמי לחומרה כשאני פגיעה?

איך אני מגיבה לסביבה שלי כשאני בלחץ?

איך אני תופסת את הכוחות שלי כשהחיים מקבלים תפנית לא צפויה?

יש כמובן תשובות בריאות לשאלות האלה, אבל כל כך הרבה פעמים אנחנו פוגשים דווקא את הביצה הטובענית המוכרת- הכעס, השיפוטיות, הקורבנות, האשמה- שמכבידים עלינו עוד יותר, כשממילא כל כך קשה.

וכאן מגיע המחיר הגדול של ההרגל, והוא העדר חופש הבחירה. כי מה שפועל על אוטומט לא עובר את סף המודעות שלנו, ולכן אנחנו מאבדים את כוח העל שלנו כבני אדם: האפשרות לזהות את ההרגל הוותיק-מזיק, לעצור, ולבחור דרך אחרת. בלי זה, אנחנו אזוקים בשלשלאות אל התגובות האוטומטיות שלנו.

אפשר להתבונן לעומק בערוצי הנפש שחרצו בנו החיים כדי לשנות את נתיב הזרימה ולתרגל דרך חדשה ורכה יותר להגיב לשינויים, לקשיים במערכות יחסים, לתקופות לחוצות וכמובן לכאב וחולי. אפשר להפוך הרגלים לבחירות שיחזקו אותנו מול תהפוכות החיים.

ואפשר כבר עכשיו, כמו בשיר היפה הזה של לאה גולדברג "למדני אלוהי", להתחיל לתרגל ראייה חדשה וערה של החיים שמפעפעים סביבנו בכל רגע ורגע בדברים הקטנים, אם רק נבחר להפנות אליהם את תשומת הלב.

לבל יהיו ימינו להרגל.