#מה_כאב_עושה_1
- הילה וייס - פסיכותרפיה, מיינדפולנס, התמודדות עם כאב
- 12 באפר׳ 2021
- זמן קריאה 2 דקות
פוסט ראשון בסדרה
כאב מושך אליו את כל הקשב, כמו זרקור על השחקן הראשי בהצגה בזמן ששאר השחקנים בחושך. הכל נדחק הצידה והוא במרכז העניינים. ובתוך אלומת האור של הזרקור- סערה סוחפת של דאגות, תסכול, בושה וחוסר תקווה.
מה אם אפגוש חברה ובדיוק יכאב לי? מתי אספיק את כל מה שתכננתי לעשות? מה יגידו כששוב אבטל את הפגישה? אין מצב שאי פעם המצב ישתפר
איך אפשר לשנות את זה? אפשר לעצור בתוך החוויה המציפה ולהרחיב את אלומת הזרקור כדי לראות שוב את כל הבמה, להחזיר את הכאב לשורה עם שאר השחקנים ולהיזכר במה שיש כרגע חוץ ממנו. עכשיו, ברגע הנוכחי, לא בעתיד שעוד לא הגיע או בעבר שכבר עבר. לייצר רגע של הפוגה מהקולות המלחיצים, ולהמשיך אותו לעוד רגע ועוד אחד ועוד אחד, עד שנוצר מיכל רחב מספיק להחזיק את הכל.
נסו לשלב את התרגיל הקטן הבא בשגרת היום שלכן/ם בזמנים סוערים ומציפים, כשהקשב מצטמצם ומתכווץ סביב הכאב:
שבו יציב ועצמו עיניים.
דקה ראשונה סרקו את הגוף, הלב והראש ובדקו אילו תחושות, רגשות ומחשבות קיימות עכשיו? בלי להיסחף אל התוכן או לנסות להיאבק בתחושות. עוזר לשאול מדי פעם "מה קורה עכשיו?", לתת כותרת קטנה למה שעולה כמו, "דאגה", ולהמשיך לשים לב. דקה שנייה קחו 3 נשימות עמוקות ואז תנו לנשימה לחזור לקצב הטבעי שלה. במשך דקה לוו את השאיפה והנשיפה עם תשומת הלב, והרגישו את האוויר נכנס ויוצא בבטן, בחזה או באף. תנו כותרות למה שעולה וחזרו לנשימה. דקה שלישית הרחיבו את אלומת הקשב אל כל מה שקורה כרגע בגוף ומחוצה לו: תחושות גופניות, רגשות, מחשבות, תחושת האוויר על עור הפנים, צלילים קרובים ורחוקים. תנו מקום לכל מה שעולה, ללא דחייה או מאבק. ושבו עוד קצת בשקט.
שלוש הדקות האלה נקראות "תרגיל העוגן", ואני מזמינה אתכן/ם בחום להתנסות בהן כדי להתייצב בתוך הסערה.
Photo by Luis Morera on Unsplash
Comments